ראשית, אני חייבת להודות לפרופסור יהושפט גבעון (מורי ורבי) שבזכות השיעורים שלו למדתי לפתוח את העיניים, להסתכל ולבחון בעיניים ביקורתיות את המציאות שבו אני חיה ואת הסיסמאות שאני שומעת ומדקלמת במשך השנים.
קצת על Moodle ותיאוריית הלמידה הקונסטרוקטיביסטית-חברתית
Martin Dougiamas, קיים בשנת 2005 ראיון בו הוא סיפר שבסוף שנות ה-90, טרם פיתוח מערכת הלמידה עבד באוניברסיטה בתפקיד מנהל רשת וכחלק מתפקידו היה עליו לסייע למרצים בפיתוח הקורסים שלהם:
"נפגשתי עם מרצים שהיו רוצים לנצל את האינטרנט טוב יותר אבל פשוט לא ידעו מאיפה להתחיל… ראיתי שאין ברשותם כלים שיאפשרו להם להעביר את יכולות ההוראה שלהם לסביבה המקוונת … הגעתי להבנה שהיכולות החינוכיות של רשת האיטרנט לא פוצחו וטרם מומשו…"
המערכת שמרטין עבד איתו באותו עת היה מתוכנת בקוד סגור, והמרצים שבאו אליו לייעוץ העלו רעיונות לתהליכי למידה שהיו רוצים לבצע עם הלומדים, אך לא היו כלים במערכת שיאפשרו זאת. כמו כן, מכיוון שהמערכת היה בקוד סגור לא היה ביכולתו למרות הכשרתו בפיתוח וכתיבת קוד להתאים כלים או רכיבים על פי הצרכים שהעלו. זה כאמור, יצר תסכול וקשיים.
ולכן, החל מרטין להשתעשע ברעיון של פיתוח מערכת חלופית.
כדי להבין טוב יותר את שדה החינוך יצא מרטין ללמוד תואר שני ולאחר מכן המשיך לדוקטורט. במהלך לימודיו נחשף לתיאוריית הקונסטרוקטיביזם-החברתית והתרשם מאד. לדבריו, תיאוריה זו לא רק מתייחסת ללמידה כפעילות חברתית, אלא ממקדת את תשומת הלב ללמידה שמתרחשת בזמן הרכבה פעילה.
אי לכך, אבן היסוד של Moodle נשען על תיאוריית הקונסטרוקטיביזם-חברתית, והמוטו שמלווה את הפיתוח הינו "אנו לומדים מתוך עשייה"; לכתוב בפורום, להוסיף מונחים במילוני מונחים, לצרף ידיעות בבלוג, לשתף פעולה בויקי, כלומר תפיסת העולם מאחורי הפיתוח של Moodle הינו שלמידה מתרחשת מתוך עשייה חברתית.
אגב, ראוי לציין שעקרונות אלה מלווים את הפיתוח של כלי ה-Moodle עצמו . אנשים מכל העולם עובדים בשיתוף פעולה באתר Moodle.org המתפקד כמרכז למידע, דיון ושיתוף פעולה בין משתמשי Moodle, הכוללים ביניהם מנהלי רשת, מורים, חוקרים, מעצבי הדרכה וכמובן, מפתחים ואני פיתוח ששוקדים על פיתוח מודולות ורכיבים והשבחת המערכת
מחזון ל… מציאות
המערכת אכן מאפשרת יצירה והתנסות בתהליכי למידה יוצאי דופן. יצירה של פעילויות המטפחות למידת עמיתים, תקשורת ושיתוף. במהלך השנים זכיתי באופן אישי ללוות תהליכים מיוחדים ומרגשים, בעיקר בבתי ספר יסודיים ברחבי הארץ. המערכת הווה פלטפורמה לתהליכי חקר, משחקים שיתופיים, ימים מקוונים, חידונים עירוניים, בלוגים משותפים ועוד הרבה הרבה. (מבטיחה לתאר ולספר בפוסטים הבאים.)
אבל מה קורה בחינוך הגבוהה – שלמען ההגינות, הוא היה הקליינט עבורו נוצר מערכת ניהול ההוראה למידה?
לא רק אני שואלת כמובן, במשך שנות הפעילות של Moodle העלה מרטין תדיר את השאלה. האם המערכת מצליחה? או במילים אחרות "כמה מרצים אכן משתמשים ב-Moodle כדי לנהל תהליכי למידה שניתן להגדירם כנאמנים לפילוסופיה הקונסטרוקטיביסטית-חברתית?
בכנס MoodleMoot בינלאומי שהתקיים ב – New Zealand בחודש יולי 2011, נראה היה Martin קצת מדוכדך. להערכתו, אולי 10% מהמרצים משתמשים בכלים המאפשרים תהליכי למידה משמעותיים ואיכותיים.
גם בבית, בישראל המצב דומה. בכנס מיטל 2010 הציגו אלונה פורקוש-ברוך ממכללת לוינסקי וענת שמלא ממכללת אורנים את תהליך ההטמעה של Moodle במכללות שלהם. הם תיארו מצב דומה.
במאמר "היבטים מערכתיים של הטמעת Moodle באוניברסיטת תל-אביב" שנכתב על ידי ענת כהן, יהודית רם ושלומי ונטורה בשנת 2011, מתואר תהליך הטמעת מערכת ה-Moodle באוניברסיטה; " גמישות התפעול של Moodle מאפשרת אוטונומיה למרצים, שימוש במערכות הפעלה מגוונות ופתיחת סביבות עבודה נוספות לתכניות ייחודיות המתנהלות בקמפוס. הויזואליות והמודולריות של המערכת מאפשרות יצירתיות בבניית אתרי הקורסים. עם זאת, עדיין מרבית המרצים משתמשים במערכת בעיקר להפצת חומרים ופחות לשינוי בדרכי ההוראה."
גם אני הקטנה, בתפקידי במכון מופת (בין השאר מלווה את מכללות להכשרת מורים בפעילות שלהם עם Moodle) רואה דברים דומים.
המצב שתיארתי מזמן לא מעט חשיבה… הפער בין חזון למציאות ואיך או האם אנו יכולים או צריכים לשאוף לצמצם אותו… לי אין תשובות, יש לי רק השערות…
הבלוג של רותי סלומון 
תודה לך רותי על המאמרון
יש הפנייה אליו עתה מפורטל מס"ע
http://portal.macam.ac.il/ArticlePage.aspx?id=5096
בהערכה,
עמי סלנט
אהבתיאהבתי
נראה לי שאת פורצת לדלת פתוחה, המציאות שאת מתארת ידועה ומתועדת בפרסומים רבים, השאלה המעניינת יותר היא האם רצוי לשנותה ואיך עושים זאת. זה לא עניין להשערות משום שהמדע עוסק בהשערות ואילו החינוך עוסק בדרך לשנות מציאות על פי תפיסות עולם, אמונות וערכים. לכן היה מעניין לשמוע ממך על ניסיונך וחוויותיך לשנות מציאות זו. כישלונות כמו הצלחות הם חומר הבערה של הלמידה, מהם אנחנו לומדים ומפיקים תובנות, דיאלוג ושיתוף בחוויות יכול להעשיר את עולמם של כל בעלי העניין בחינוך, טכנולוגיה ומה שביניהם. דרכי המאבק למימושם של החזונות חשובים יותר מהמציאות העכשווית, גם אם היא מקשה על העושים במלאכה ולעתים קרובות מדכאת, אפילו טובים ומוכשרים כמו מרטין דוגיאמס.
אהבתיאהבתי
רפי שלום!
תודה על התייחסותך,
בהחלט אשתף בהמשך גם ב"הצלחות" – תהליכי למידה מרגשים ומשמעותיים שזכיתי להתלוות ולהיחשף אליהם בנדודי בשכבות השונות של מערכת החינוך.
אהבתיאהבתי
רותי שלום,
יוזמה יפה לטעמי. מסוקרנת לרשמים שלך, אם לימדת פעם בהוראה פרונטלית – איך נראה הקורס הפרונטלי ואיך המקוון? האם שינית את מטרות הקורס? הדרישות? אופן ההערכה? ביבליוגרפיה?
בברכה,
ליאורה אור
אהבתיאהבתי