מי את המורה של המאה ה-21 ומה מניע אותך?

תמונה

אנחנו מדברים הרבה על למידה משמעותית… על כך שתלמידי המאה שלנו זקוקים ללמוד אחרת. מתוך תשוקה, חדווה, יצירה, הנעה, אהבה..

אנחנו מדברים גם על שינוי פרדיגמת ההוראה. המורה כבר אינה מקור הידע, אלא מנחה. היא צריכה להניע את תלמידיה, לגרות אותם, להקשיב להם ולדאוג לצרכי כל תלמיד באופן דיפרנציאלי. היא מתבקשת ללוות אותם אל מטמון הידע וההבנה, ולכוון אותם למקורות מידע מהימנים, לדאוג לאקלים מיטבי שיאפשר למידה שיתופית ומשמעותית וללמד אחרת.

the-giving-tree-macbook-decal

היום ביקרתי בבית ספר שמקדם תהליכי הוראה חווייתיים ושם דגש על הקול האישי של כל תלמיד. התלמיד הוא יוזם, חוקר, חושב, סקרן..

המנהלת סיפרה שבסוף שנה שעברה הזמינו את הפיקוח להתרשם מהעשייה הבית ספרית והתלמידים עמדו בפניהם ותיארו  את תהליכי הלמידה שהם עברו במהלך השנה והציגו תוצרים בלתי רגילים. עיניה ברקו שהיא סיפרה על הכנס ובעיקר על הדרך שבו הציגו תלמידיה את המיזמים "לבד, בגאון,  במילים שלהם.. והמורים היו ברקע.."

ומשהו הרגיש לי לא טוב.. כי למה המורים ברקע? הם הרי עמלו וקידמו את העשייה המרגשת שהתלמידים שיקפו לקהל.. וחשבתי לעצמי.. האם בכל התהליך הזה של "ישראל עולה כיתה" ו"עוברים ללמידה משמעותית" שמתמקדת בקידום דגמי הוראה שמעצמים את התלמידים….

האם יכול להיות ששכחנו את המורה?!

ואני חייבת לצתת את עינת בן מנחם עמיתי ממטח שהגיבה לפוסט הזה: "מורה בת זמננו חווה בעיקר עומסים ריגשיים ונטל נפשי שלא חוו מורים בעבר. עליה להתמודד עם שונות מגוונת של הלומדים, גם אם לא הוכשרה לכך, ובלי שום עזרה, בבחינת "לשחות או לטבוע"… בבית ספר רגיל משולבים היום תלמידים שבעבר היו לומדים במסגרות ייחודיות להם… והמורה צריכה להמשיך ללמד למידה משמעותית כמובן, 40 תלמידים בכיתה ולתת מענה לכל אחד מהם. כלים לעשות את זה אין לה, מלבד נסיון, יותר או פחות ואינטואיציה. (תקראו את התגובה המלאה שלה בסוף פוסט זה)

ואיזה כלים אנחנו נותנים למורה החדשה הזאת? האם אנחנו מסייעים לה לגבש את זהותה בעידן של שינוי פרדיגמות? האם אנו שואפים שגם היא תחווה משמעות במסגרת התפקיד שלה? האם היא מבצעת את תפקידה מתוך תשוקה, חדווה, יצירה, הנעה..?

האם היא מוצאת משמעות בעשייה שלה?! כי אם לא… איך נוכל לצפות ממנה להעניק משמעות לתלמידיה?

12668178-tree-with-branches-and-green-leaves-in-the-shape-of-a-persons-anatomical-body-on-white

בתקופה האחרונה זכיתי להכיר אשת מקצוע מדהימה בשם ציפי לידור, פסיכותרפיסטית , דוקטורנטית בפסיכולוגיה קלינית שמשאת נפשה היא העצמה. היא הציגה בפני רעיון לסדנה למורים שמתבשל אצלה הרבה זמן וכשממעתי את ההצעה נדלקו לי כל המנורות בראש, משום שהיא מתאימה יותר מאי פעם דווקא לתקופה הזאת, לעידן של תמורות וחוסר וודאות.. לעידן שבו יש התייחסות חדשה לתפקיד המורה, והזהות של המורה מיטשטשת והיא נאלצת למצוא את עצמה לעיתים קרובות במבוכה מול דרישת חדשות של המשרד, מבוכה מול תלמידיה העולים עליה ביכולת הטכנולוגית ולעיתים גם במבוכה מול התערבות יתר של הורים.

איזה כלים נוכל לתת למורה כדי שתבוא לבית ספר ותבצע את תפקידה מתוך אמונה, עוצמה, הנאה וביטחון?

WOMEN-EMPOWERMENT

אז הנה טעימה מהשאלות והנושאים שעולים בסדנה שמציעה ציפי:

  • מה יכול לעזור לי לבצע את תפקידי כמחנך באופן שקול וחיובי?
  • איך הנראטיב האישי משפיע על תפקידי כמורה?
  • כיצד ניתן להפחית מתחים וקונפליקטים?
  • כיצד ניתן להיות מורה עוצמתי ושליו גם יחד?
  • כיצד ניתן להצמיח את הפוטנציאל האמיתי שלי?
  • מה יעזור לתחושת סיפוק?

הנושאים שיעולו במפגשים: דרכי התמודדות, יחסינו עם העולם, אמונות והרגלים, גבולות אישיים, קשב מהותי, הפחתת עומסים, לפעול מהטוב שבי – במציאות בלתי רצויה, חיבור לעצמי ולאחר ועוד

אחרי שנים שבהם אני מלמדת מורים להעצים את תלמידיהם הגעתי לתובנה שהגיע הזמן להעצים את המורים – קודם.
כי רק מורה חזק, בטוח, מאמין יכול להעניק את התכונות הללו לתלמידיו.

אם את/ה נמצא/ת בעמדת קבלת החלטות באירגון שלך ורוצה  ליצור קשר עם ציפי הנה המייל שלה zipilidor@gmail.com, רק בקשה אחת יש לי, תזמינו אותי לסדנה.. אני מתה ללמוד על התהליך ולהנחיל אותו הלאה.

תודה!!!

4 מחשבות על “מי את המורה של המאה ה-21 ומה מניע אותך?

  1. רותי יקרה, מורה בת זמננו חווה בעיקר עומסים ריגשיים ונטל נפשי שלא חוו מורים בעבר. עליה להתמודד עם שונות מגוונת של הלומדים, גם אם לא הוכשרה לכך, ובלי שום עזרה, בבחינת "לשחות או לטבוע". במאמר שקראתי השבוע על נשירת מורים מבתי ספר בארה"ב הופתעתי לקרוא שגם שם, האינטנסיביות של המקצוע היא הגורם הראשון במעלה לנשירה, בעיקר של מורים חדשים. בבית ספר רגיל משולבים היום תלמידים שבעבר היו לומדים במסגרות יחודיות להם. לעיתים עם סייעים, שהם עצמם לא אנשי מקצוע, ולעיתים לא. בנוסף לומדים ילדים המאובחנים עם בעיות לימודיות שונות, ובעיות רגשיות – כאשר לצוות המקצועי לא נוספו למשל, מורים להוראה מתקנת, והצוות הטיפולי יעוצי עמוס וממוקד תלמידים לא מורים. המורה צריכה להמשיך ללמד למידה משמעותית כמובן, 40 תלמידים בכיתה ולתת מענה לכל אחד מהם. כלים לעשות את זה אין לה, מלבד נסיון, יותר או פחות ואינטואיציה. זה עלול להתיש כל אחד ואחת. המענה צריך להגיע מהמערכת ולא בצורה של סדנת העצמה אלא בחשיבה איך בפועל ניתן לשפר את המצב – כי בסופו של דבר, כדי ששני הצדדים – מורה ותלמיד- יצאו מרויחים מהמפגש ביניהם.

    אהבתי

  2. מילת המפתח: "העצמה" של מי?.
    אני לא בטוח שמישהו חיצוני יכול להעצים את המורה. תהליך ההעצמה מתחיל במורה וגם מסתיים בו. זאת ההבנה שצריכה לחלחל אצל המורים וכמובן אצל המנהלים והרכזים הפדגוגיים בבית הספר שמכירים את המורים.
    אני חושב שמה שחסר היום בבתי הספר (בין היתר) זאת רפלקציה לאנשי החינוך. המורות והמורים עובדים קשה מאוד על זה אין ויכוח. לרוב הם מתפקדים לבד מול חומרי הלמידה ומול אתגרים שהתלמידים מציבים בפניהם יום-יום שעה-שעה. במקרה הטוב המורה הולך להתייעצות אצל דמויות בבית הספר ומקהל הצעות מה לעשות. אין שיחות פתוחות, אין עבודה על הכשרים האישיים של המורה, אין רפלקציה אמתית על ההתנהלות של המורה, על מטרותיו ועל הישגיו.
    משרד החינוך התחיל איזה תהליך של מורים מלווים למורים חדשים. מעט מאוד פרסום על העניין, אך יש כבר מורים בשטח שמוכשרים לתת בדיוק את המענה הזה למורים חדשים ולמורים וותיקים. בשטח, את השעות האלה מקבלים מורים שחסרות להם שעות או שיש להם מספיק וותק ובנק הצעות מדהימות למורה, אך זה לא נעשה מתוך רפלקציה אמתית ומותאמת לאישיותו של המורה.
    בבתי ספר בהם המנהל מבין את העניין, צוות ההוראה שלו מרגיש אחרת ומתפקד אחרת. לצערי, אין הרבה כאלה.

    אבל למורה עצמו יש מה לעשות. אם המורה נמצא במודעות ומבין את הצורך הזה כשלב למקצועיות ולהתמקצעות, הוא ימצא את הדרך לעשות את הרפלקציה הזאת לעצמו. נראה, שהם לא מההמונים שעוזבים את מערכת החינוך בשנים הראשונות.

    אהבתי

  3. שלום רותי,
    אהבתי מאוד את המקום אותו נתת למורה. נראה שזה נשכח והתערבב אצל כולנו עם כל כך הרבה דברים.
    אני באמת מאמינה שיש לעודד את המורים ולהעריך אותם ואת פועלם, לת להם חיבוק ולהזכיר להם את משמעותם.סדנא כזו יכולה להיות הזדמנות מצוינת לכך.

    אהבתי

  4. ציפי לידור

    שלום לכל המגיבים.
    אכן, המורים עובדים בתנאים קשים ומתמודדים עם מיגוון שלם של בעיות מול התלמידים ומול המערכת החינוכית.
    לצערי, כרגע, זהו מצב נתון ויש למצוא את הדרך כדי להקל על מצבו הרגשי-נפשי של המורה בדרך של טיפוח ה"אני" והעצמתו. קשה מאוד לעשות את זה בעצמנו עם עצמנו.
    אני רואה את המורים כמנהיגים, כשם שאני רואה את ההורים כמנהיגים וככאלה יש לתת להם את הכלים המתאימים להנהגה.
    "מנהיגות מעצבת" על פי פרופ' מיכה פופר היא זו המחוללת תמורה ערכית חיובית בקרב המונהגים ויש לראותה משלושה כיוונים: צורכי המונהגים -תלמידים , צורכי המנהיגים – מורים ונסיבות המפגש -בית ספר.
    האם ניתן לומר כי צורכי המונהגים הם תמיד "על השולחן" וצורכי המנהיגים מתפוגגים אי שם, מתבטלים בפני צורכי המונהגים?
    ואם כך הדבר, האם ניתן לקיים מפגש מאוזן בו צורכי המנהיגים איננו ידוע ואינו מקבל מקום?
    אני מתכוונת כמובן, לצורכי הלב והנפש, מעבר לצרכים הפיזיים והכלכליים.

    כן, מורים יקרים, אתם מנהיגי דור העתיד ואתם מעצביו. וככאלה, נראה כי עליכם לתת את הדעת לחשיפת החוזקות שלי ולתת להן חופש ביטוי. באמצעות הביטוי הרגשי אנו חווים העצמה, שחרור וביטחון.

    אשמח לפגוש אתכם בבלוג שלי שם אציג את הדברים ביתר הרחבה: http://www.zipilidor.wordpress.com

    אהבתי

אשמח לתגובה!

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s