המורה מחפש משמעות

רשומה רגילה

לפני שבועיים מצאתי את עצמי בכנס של 3 ימים אינטנסיביים של העמותה הישראלית להנחיה ולטיפול קבוצתי. ממש לא שדה שאני רגילה לטייל בו אבל מה שמשך אותי היה הפרסום:

"ננסה לברר עם עצמנו את המשמעויות וההשפעות השונות שיש לקדמה הטכנולוגית מרחיבת הגבולות על סוגי הקשר והתקשורת החדשים, שמאפיינים את העידן בו אנחנו חיים. בין השאר נחקור את הקשרים בין הסמוי לגלוי, בין ה"קבוצתיות" הטכנולוגית לזו המסורתית. אולי אפילו נצליח לגלות מה בעצם מחזיק אותנו שם… משתתפי הכנס ייקחו חלק בכל סוגי הקבוצות: הקבוצה הקטנה, קבוצת הבוקר והקבוצה הגדולה. ההתנסות במגוון הקבוצות מהווה הזדמנות לחוויית למידה קבוצתית מזוויות מגוונות"

 אני חייבת לומר שנסעתי עם לב דופק, מלאת חרדה וחשש. לא היה לי מושג מהי "קבוצה קטנה", "קבוצה גדולה", "קבוצת בוקר".. חששתי מכמות האנשים שעוסקים בנפש – פסיכולוגים, פסיכוטרפיסטים ומנחי קבוצות שיהיו שם..  אבל דווקא בגלל שהרגשתי כל כך מפוחדת אחרי שנים שאני מרגישה כמו דג ששוחה במים נעימים ומוכרים החלטתי לנסות.

goldfish jumping out of the water

 דבר ראשון ומפתיע, כמעט ולא דיברו על הטכנולוגיה החדשה! ולכן לא חזרתי אליכם עם תובנות על איך הטכנולוגיה מעצבת את חיינו ואת ההתקשרות בינינו – אלא מה? היה שם משהו הרבה הרבה יותר חזק.

 אני רוצה לדבר איתכם על "הקבוצה הקטנה"

 איך שהגעתי לבית הארחה בפקיעין הנחתי את הדברים ונשלחתי לחדר שבו התנהל הקבוצה הקטנה שיהיה ביתי במשך 9 מפגשים במהלך 3 הימים. נכנסתי ונחרדתי. הובכתי קשות. לא ידעתי לעכל את את מה שראיתי. ישבו במעגל כ-10 בני אדם, שניים מהם בתפקיד מנחה, והשאר מנחים בפועל אבל במקרה הזה שותפים. וההלם שלי נבע מהשקט במעגל. שקט. שקט!!

Psychotherapie - Die Selbsthilfegruppe blau schwarz

להמשיך לקרוא