מילים מילים…

רשומה רגילה

לפני יומיים קראתי פוסט של ג'יי הורוביץ בו הוא מצטט מאמרון של רוג'ר שאנק. קראתי, חייכתי והייתי עצובה…

אתחיל עם ציטוט מהבלוג של ג'יי:

"רוג'ר שאנק הוא בעל קבלות רבות בתחום הבינה המלאכותית ותחומים נוספים הקשורים לעולם המחשבים וגם לעולם החינוך. כבר שנים הוא איננו חוסך את שבטו מהמתרחש בבתי הספר או בעולם החינוך באופן כללי. תמיד תענוג לקרוא את שאנק.
במאמרון הנל' רוג'ר מנסה לתרגם לשפה פשוטה ומובנת את המונחים החדשים בתחום החינוך שאליהם הוא נחשף בכנס חינוכי בו השתתף, בעוקצנות רבה שאנק מסביר מה מסתתר מאחורי כמה מהמונחים האלה…"

iStock_000010676885Small

אז גם אני קראתי את המאמרון של שאנק וכמו ג'יי לא ידעתי אם לבכות או לצחוק, החלטתי לטובת העם והאומה לתרגם אותו (במילים שלי ולא באופן מדויק) ולשמוע מה לכם יש לומר..

מציינת מראש שלא הכל רלוונטי לנו (יש כאן קצת אמריקה), ולא עם הכל אני מסכימה.. אך בהחלט מסכימה עם רוח הדברים 🙂

להמשיך לקרוא

עד שננתץ את קירות הכיתה…

וידאו

בהרצאה זוכת הפרסים שנתן סוגאטה מיטרה ב-Ted בשנת 2013 הוא מתאר באופן די משעשע את המהות של בתי הספר כפי שאנו מכירים אותם כיום.

סוגטה מחזיר את הקהל  300 שנה לתקופת האימפריה הגדולה והאחרונה שבאימפריות , האימפריה הבריטית.

"דמיינו לעצמכם את הקושי האדיר של הוויקטוריאנים לנהל את כל העולם הגדול הזה בלי מחשבים, בלי טלפונים, כשמידע נכתב בכתב יד על פיסות נייר ומועבר באמצעות ספינות… אבל הוויקטוריאניים הצליחו! מה שהם עשו היה מדהים!  הם יצרו מכונה גלובאלית העשויה מאנשים. והמכונה הזו עדיין איתנו היום והיא נקראת: המכונה המנהלית הביורוקרטית.
על מנת להפעיל את המכונה הזו, היה צריך הרבה מאד אנשים. אז הם יצרו עוד מכונה, שתייצר את האנשים האלה:
למכונה הזאת קוראים בית הספר. בתי הספר יצרו את האנשים שבתורם הפכו לחלקים במכונה המנהלית הביורוקרטית. אלה היו חייבים להיות זהים זה לזה ומיומנים ב-3 דברים:
א. הם היו חייבים לדעת לקרוא.
ב. חייב היה להיות להם כתב יד קריא (כי המידע הרי נכתב ביד).
ג. ועליהם לדעת לבצע פעולות כפל, חילוק, חיבור וחיסור בראש.

היה עליהם להיות כה זהים שניתן יהיה לקחת אחד מניו-זילנד ולשלוח אותו לקנדה, ושעם הגעתו הוא יוכל לתפקד ביעילות. הוויקטוריאניים היו מהנדסים מעולים. הם עיצבו מנגנון כל כך איתן, שהוא איתנו עד היום, וממשיך לייצר חלקים זהים למכונה שלא קיימת יותר. האימפריה כבר איננה. אז מה אנחנו עושים עם המנגנון הזה שממשיך לייצר אנשים זהים? ומה נעשה הלאה?"

זה מזכיר לי את השיר (העצוב למדי)  Pink Floyd – Another Brick in the Wall

היום אנחנו מבינים שעלינו לאפשר לתלמידינו חוויית למידה שמתאימה לעידן שבו אנו חיים. אני מאמינה שלא נצליח באמת להפוך בית ספר למקום רלוונטי עד שלא נבין שעלינו לנתץ את קירות הכיתה!
(עוזי מלמד, http://www.pc.co.il/?p=139660)

אבל עד אז, לפחות ננסה ללמד אחרת. לאפשר לתלמידים התנסות חווייתית של למידה אותנטית, משמעותית, שיתופית, חברתית שמעודדת חשיבה עצמית, כישורי התבטאות בכתב ומול קהל, יכולת למידה עצמית וצוותית וכבוד הדדי. כי אלה הכישורים שאנחנו זקוקים להם בחיים שלנו.

לשם כך קמו להם דגמי הוראה ולמידה "חדשניים" שחלקם דווקא דגמי הוראה ותיקים שזכו לעדנה מחודשת.

להמשיך לקרוא