BYOD בטיסת אל על

רשומה רגילה

לפי הויקפדיה BYOD – Bring Your Own Device  הינו מונח המתאר את התפישה שמעודדת עובדים, סטודנטים או תלמידים להביא לארגון או למקום הלימוד שלהם מכשירים ממוחשבים שבבעלותם, כגון סמארטפונים, טאבלטים ומחשבים ניידים ולעשות בהם שימוש לצורכי עבודה או לימוד.

אני חושבת הרבה ומנסה להבין את העיקרון והערך המוסף החינוכי של BYOD – Bring Your Own Device במערכת החינוך. טיסה באל על לפני כמה שבועות קצת עשה לי סדר במחשבות.

לאחרונה חזרתי מביקור משפחתי בלונדון.  וכאמור טסתי "אל על ".

לקראת הטיסה קיבלתי הודעה מעניינת. "אל על גאה להציג את DreamStream – מערכת בידור ייחודית ומתקדמת! על מנת ליהנות ממערכת הבידור בטאבלט או בסמארטפון יש להוריד את אפליקציית DreamStream By EL AL. לשימוש במחשב הנייד יש להוריד את תוכנת Microsoft Silverlight ולבדוק את התאימות למערכת באתר אל על. האפליקציה אינה ניתנת להורדה לאחר ההמראה."

כמובן שהתקנתי את האפליקציה על הסמארטפון שלי ולמחרת עליתי על המטוס.

אנחנו רגילים למשובים כאלה, נכון?

airline-seat_2718479b

או לפחות מטוסים כאלה

inside_plane_3000_2000

אבל הפנים של המטוס שלנו נראה כך! אין מסכים… !

276924317_6285a7c0e9_z

להמשיך לקרוא

עד שננתץ את קירות הכיתה…

וידאו

בהרצאה זוכת הפרסים שנתן סוגאטה מיטרה ב-Ted בשנת 2013 הוא מתאר באופן די משעשע את המהות של בתי הספר כפי שאנו מכירים אותם כיום.

סוגטה מחזיר את הקהל  300 שנה לתקופת האימפריה הגדולה והאחרונה שבאימפריות , האימפריה הבריטית.

"דמיינו לעצמכם את הקושי האדיר של הוויקטוריאנים לנהל את כל העולם הגדול הזה בלי מחשבים, בלי טלפונים, כשמידע נכתב בכתב יד על פיסות נייר ומועבר באמצעות ספינות… אבל הוויקטוריאניים הצליחו! מה שהם עשו היה מדהים!  הם יצרו מכונה גלובאלית העשויה מאנשים. והמכונה הזו עדיין איתנו היום והיא נקראת: המכונה המנהלית הביורוקרטית.
על מנת להפעיל את המכונה הזו, היה צריך הרבה מאד אנשים. אז הם יצרו עוד מכונה, שתייצר את האנשים האלה:
למכונה הזאת קוראים בית הספר. בתי הספר יצרו את האנשים שבתורם הפכו לחלקים במכונה המנהלית הביורוקרטית. אלה היו חייבים להיות זהים זה לזה ומיומנים ב-3 דברים:
א. הם היו חייבים לדעת לקרוא.
ב. חייב היה להיות להם כתב יד קריא (כי המידע הרי נכתב ביד).
ג. ועליהם לדעת לבצע פעולות כפל, חילוק, חיבור וחיסור בראש.

היה עליהם להיות כה זהים שניתן יהיה לקחת אחד מניו-זילנד ולשלוח אותו לקנדה, ושעם הגעתו הוא יוכל לתפקד ביעילות. הוויקטוריאניים היו מהנדסים מעולים. הם עיצבו מנגנון כל כך איתן, שהוא איתנו עד היום, וממשיך לייצר חלקים זהים למכונה שלא קיימת יותר. האימפריה כבר איננה. אז מה אנחנו עושים עם המנגנון הזה שממשיך לייצר אנשים זהים? ומה נעשה הלאה?"

זה מזכיר לי את השיר (העצוב למדי)  Pink Floyd – Another Brick in the Wall

היום אנחנו מבינים שעלינו לאפשר לתלמידינו חוויית למידה שמתאימה לעידן שבו אנו חיים. אני מאמינה שלא נצליח באמת להפוך בית ספר למקום רלוונטי עד שלא נבין שעלינו לנתץ את קירות הכיתה!
(עוזי מלמד, http://www.pc.co.il/?p=139660)

אבל עד אז, לפחות ננסה ללמד אחרת. לאפשר לתלמידים התנסות חווייתית של למידה אותנטית, משמעותית, שיתופית, חברתית שמעודדת חשיבה עצמית, כישורי התבטאות בכתב ומול קהל, יכולת למידה עצמית וצוותית וכבוד הדדי. כי אלה הכישורים שאנחנו זקוקים להם בחיים שלנו.

לשם כך קמו להם דגמי הוראה ולמידה "חדשניים" שחלקם דווקא דגמי הוראה ותיקים שזכו לעדנה מחודשת.

להמשיך לקרוא