יום בחייה של מנחה בפרויקט התקשוב הלאומי

את ההשראה לפוסט הראשון קיבלתי מהמרצה שלי הפרופסור חנן יניב, שכתב פוסט בבלוג שלו בשם יום בחייו של מורה דיגיטלי.  אז הנה Here we go..!

יום בחייה של מנחה בפרויקט התקשוב הלאומי

השעה 6:30 בבוקר והמנגינה המעצבנת של שעון המעורר של האייפון מתפרצת לי לתוך שינה מתוקה.. אני מגששת עם עיניים סגורות מתחת לכרית ושולפת אותו, את היד השלישית שלי.

אני משתיקה את הרעש וכתגובה אינסטינקטיבית בכל פעם שאני מוצאת את עצמי עם האייפון ביד אני בודקת מייל. אולי באמצע הלילה מישהו שלח לי הודעה שלא יכולה לחכות לאחרי הקפה.

במהלך הלילה הגיעו 14 מיילים. העדכון היומי מ –Google calendar  שמעדכן אותי כל בוקר מה הלו"ז שלי להיום; יש כמה פגישות בבוקר במשרד והשתלמות אחה"צ, הודעה מ Scoop  על פוסטים חדשים בתחום טכנולוגיה בחינוך שאני ביקשתי להתעדכן בהם ועוד כמה מיילים, חלקם ספאם וחלקם מאנשים שלא יודעים ששעות הלילה הם לשינה.

אני סוגרת את תוכנת המייל ומדפדפת לעדכון מהיר בפייסבוק. אין חדש. אני קמה לשתות קפה ולארגן את הילדים ואת עצמי לעוד יום..

7:30 אני נכנסת לאוטו ומדליקה את ה"Waze". נכון, אני נוסעת כל יום לעבודה, אני לא צריכה את הWaze כדי שיאמר לי איך להגיע  אבל כן צריכה אותו כדי שיאמר לי איפה יש פקקים ולשער עבורי  כמה זמן ייקח לי הנסיעה לעבודה.

ב-8:30 אני חונה, מצמידה את כרטיס העובד האלקטרוני לחגורה של החצאית ונכנסת לבניין. בכניסה אני מעבירה את הכרטיס והמכשיר מברך אותי בבוקר טוב. אני עונה לו בנימוס.

אני מתיישבת בשולחן שלי במשרד, מדליקה את המחשב הנייח, שולפת את המחשב הנייד מהתיק ומחברת אותו. ככה אני עובדת כל היום – עם 2 מחשבים.

אני עוברת בסקירה על מיילים, בינתיים התווספו עוד 15 .. ייאוש. אני מחליטה שאחזור אליהם מאוחר יותר, זה מייגע אותי מדי על הבוקר, בא לי לעשות דברים מעניינים יותר.

בודקת בגוגל טפסים שאלון משוב ששלחתי לסטודנטים של קורס ארצי שאני מנהלת , וואלה יפה.. כבר 700 השיבו. אחלה.

בודקת מה קורה באתר הMoodle של הקורס, אולי מישה השאיר לי קריאת עזרה או שאלה בפורום, אני רואה שהכל בסדר. הזירה שקטה.

מצלצל לי הSkype, זאת אמא שלי מאנגליה. אני מיישרת את השיער ואת החולצה, מוודא שאני נראית presentable , מדליקה את המצלמה ומשוחחת איתה כמה דקות. אבא שלי מצטרף לשיחה. כיף.

כעת אני חוזרת לעבודה עם מרץ. פותחת מסמך שהתחלתי לעבוד עליו אתמול. אני צריכה לבנות תוכנית השתלמות לMoodle 2.  אני פותחת אותו על המחשב הנייד. ועל המחשב הנייח פורסת תוכנית שהעברתי שנה שעברה.

לסוגיית שני המחשבים. אספר לכם שאני עובדת בשניהם על אותם המסמכים, הכל שמור בתיקיית Drop-box וכל מה שאני שומרת באחד אוטומטית מסונכרן לי בשני , כך שאני מוצאת את עצמי מתחילה מסמך באחד, פותחת את השני כדי לחפש אינפורמציה או להתעדכן וממשיכה את המסמך מהמחשב השני. תענוג.

במהלך היום יש לי כמה פגישות. נציגי אגף חינוך בעירייה מסוימת באים כדי לבחון פתרון מחשוב לבתי הספר בעיר, מרצה ממכללה באה לשבת איתי על משהו שהשתבש לה בקורס. מנהלי התקשוב ממכללה אחרת באים כדי לתכנן את המעבר שלהם ל Moodle 2. אנחנו בונים תהליך הטמעה והדרכה ומגדירים לוחות זמנים ואבני דרך.

בין לבין אני עושה כמה דברים במקביל – 2 מחשבים כבר אמרנו?..

אני עובדת על מסמך שיתופי בגוגל דוקס, אני עוברת על השינויים שעשה העמית שלי למסמך ומוסיפה הערות משלי.

אני עובדת על מאגר ניהול ידע שאני מפתחת עם מרכז פסג"ה מסוימת במערכת WordPress. (כלי תותח!)

אני עונה על המיילים שהולכים ומצטברים בכל החשבונות המייל שלי. יש לי חשבון למקום העבודה וחשבון נפרד להשתלמויות וחשבון נוסף של גוגל (לא יודעת למה) . אני מתקתקת ומנסה להשאיר שולחן (וירטואלי) נקי. הבעיה היא שיש חרוצים שעונים לי מיד כך שאני לא זוכה לראות אינבוקס ריק.

בצהריים אני יורדת לקפטריה. בדרך אני בודקת מיילים באייפון. אולי מישהו מחפש אותי דחוף. גם פייסבוק.

חוזרת מצהריים ושעתיים עוברים  בסחרור של טלפונים, מיילים, שיחות מסנג'ר, Skype מפגש ב-hangout של גוגל עם עמית שמתכחש לפייסבוק ואפילו הדרכת אילומינייט קצרה למישהי שביקשה עזרה בבניית מבחנים בMoodle.

בשעה 15:00 אני מקפלת ציוד, מכניסה את הנייד לתיק ועפה לי להעביר השתלמות. באוטו מדליקה את ה"Waze" הפעם אני צריכה אותו גם כדי שיכוון אותי, ונוסעת.

בשעה 15:30 אני נכנסת לכיתה, השתלמות מס. 10 עם מדריכי האגף לחינוך מבוגרים אותם אני מלווה בכניסתם לפרויקט הלאומי "התאמת מערכת החינוך למאה ה-21". אני אומרת שלום למשתלמים, מדליקה את המחשב של המרצה ומחפשת את השלט של המקרן . אין, אז אני עולה על כיסא ומכוונת עיפרון לכיוון כפתור הפעל – המקרן נדלק.

היום אני הולכת להציג בפני המשתלמים  כלי שיאפשר להם לעבוד על טקסט באופן שיתופי עם התלמידים שלהם ללא צורך ברישום – לא להם ולא לתלמידים שלהם.  Crocodoc. אני חוזרת שוב על המנטרה שהם רגילים לשמוע ממני. זה לא הכלי (שהוא מדליק אגב) אלא מה שאתם תעשו איתו כדי להשביח את דרכי ההוראה שלכם ותהליכי הלמידה של הלומדים שלכם.  הם מהנהנים בראשם ומחייכים.  התרגלו לשמוע את זה ממני. בשלב הראשון אני נותנת להם להתנסות כלומדים במסמך שיתופי שאני העליתי לרשת. אני אומרת להם למרקר מילים שהם לא מכירים, להקיף בעיגול פעלים ולכתוב שאלות בצידי המסמך. תוך דקות המסמך צבוע ומלא בהערות של הלומדים. כעת אני אומרת להם לחשוב על הנושא הבא שהם ילמדו ולחשוב איך הכלי הזה יסייע להם בהוראה. לאחר שיש להם רעיון שייישמו. בסיום אנחנו רגילים להציג תוצרים רעיונות פדגוגיות בפני המליאה. אני תמיד אומרת להם שאני האיש הטכנולוגי עם רעיונות אבל הם אנשי המקצוע שמכירים טוב טוב את התחום שלהם, והם צריכים לסייע לי לפתח תהליכי הוראה איכותיים ומשובחים המשלבים את הטכנולוגיות שאביא להם על פי המטרות וצרכי ההוראה למידה שלהם.

בסיום ההשתלמות, עייפה (אך מרוצה) אני נכנסת לאוטו, מדליקה את הWaze ונוסעת הביתה. אני מבטיחה לעצמי שהיום לא אדליק מחשב בשעות הערב. אהיה נטו עם הילדים.

האמת שמאז שיש לי אייפון כבר לא כל כך קשה לי להתנתק מהמחשב בשעות הערב… 🙂