ראשית ברצוני לברך אותך על תפקידך החדש. הלוואי שתקבל/י החלטות נבונות וטובות.
ברשותך אדבר אליך מהלב, כאחת שבאמת מאמינה שאפשר אחרת, ושיש סיכוי לטוב בחינוך, ואולי מה שרואים מכאן לא רואים משם.
לפני יומיים הייתי בועידת החינוך הבינלאומית 2019 Gelp Israel ושמעתי את אנדריאס שלייכר, שר החינוך של ה-OECD מדבר על מצוינות בחינוך. הוא נתן סקירה של ההישגים במדינות רבות בעולם והתייחס בין השאר גם למדינת ישראל. מסתבר שעל פי הנתונים, בישראל ישנם יוזמות חינוכיות יפות אבל הביצוע לא משהו. כלומר למרות היוזמות אנחנו לא במצב מאד טוב.
ובינינו זה די ברור. כי איך יתכנו ביצועים משמעותיים של יוזמות חינוכיות כשהמערכת עוברת טלטלה בכל פעם ששר חינוך חדש נכנס לתפקיד ומביא איתו אמונות, רעיונות ויוזמות משלו.
בעשור האחרון עברנו שלושה שרי חינוך כאשר כל שר הגיע לתפקיד ממפלגה פוליטית שונה ועם רצון לשפר ולהשאיר חותם. וניתן לומר שמרוב רפורמות כבר לא רואים את החינוך.
בחיפוש קליל ברשת מצאתי כתבות על העשייה של שלושת השרים שכיהנו בעשור האחרון.
גדעון סער (ליכוד) 2009-2013
בין הרפורמות של סער ניתן למנות את קיצור החופש הגדול, פרויקט השאלת ספרים, עוז לתמורה, אופק חדש, צמצום מבחני הבגרות ועוד (הרבה עשייה – בכל זאת היה בתפקיד 6 שנים). סער האמין מאד במדידה והערכת כי "בלי המבחנים נקיים במערכת החינוך מדיניות של בת יענה" ובתקופתו אכן חל שיפור ניכר בתוצאות ישראל במבחנים הבינלאומיים.

שי פירון (יש עתיד) 2013-2014
שי פירון נכנס לתפקיד עם סערת יוזמת ה"למידה המשמעותית". פירון קידם שינוי במבנה מבחני הבגרות, לדוגמת מיזם 30-70 שקובע כי 30% מציוני הבגרות יקבע על ידי בית הספר באמצעות הערכה חלופית. בשנת כניסתו לתפקיד אף ביטל את מבחן המיצב למורת רוחו של סער שהאמין מאד במדיה ובהערכה. פירון כיהן בתפקידו שנה אחת בלבד.

נפתלי בנט (הבית היהודי) 2015-2019
בשנת 2015 נכנס לתפקיד השר נפתלי בנט ועם כניסתו ביטל בנט את רפורמת הבגרויות של פירון. במקומו קידם בנט בין השאר את היוזמה של חמש יחידות בגרות ובמתמטיקה.

לאור כל זה, מה הפלא שראינו כתבות עם כותרות מסוג זה? "דוח: הרפורמות המרכזיות של בנט ופירון במערכת החינוך עדיין לא הביאו תוצאות" (דה מרקר) או זה "ניצחון החומר על הרוח: בנט ההיפך הגמור מפירון" (וואלה)
בשנת 2016 הגדיר דגלס ריבס תופעה בשם "חוק ההתשה מיוזמות" (The law of initiative fatigue)
חוק ההתשה מיוזמות קובע שכאשר מספר היוזמות עולה עם הזמן, וכאשר המשאבים והאנרגיות הרגשיות הם קבועים, אזי כל יוזמה חדשה – לא משנה כמה טוב היוזמה או כמה שכוונותיה צודקות – יקבלו פחות דקות, פחות תקציב ובעיקר פחות אנרגיה רגשית מאשר קודמיו.

רובינו מכירים גם את תיאוריית "חוסר האונים הנרכש"
חוסר אונים נרכש הוא מצב פסיכולוגי בו האדם חווה את עצמו כחסר אונים וחסר יכולת התמודדות, לאור ריבוי חוויות בהן הוא חש כי אין לו יכולת להשפיע על אירועים שליליים בהם הוא מעורב. אומנם התאוריה מתייחס לאסירים, שבויי מלחמה ונפגעי טראומה אבל אני חייבת לומר שבכל הקשור ממה שקורה במערכת החינוך בשנים האחרונות ניתן לגלות חוסר אונים נלמד אשר מתבטא בקושי של איש החינוך לחוש כי הוא יכול לפעול ולהביא לשינוי במצב. כמו כן, יש לציין שהמתמודדים עם חווית חוסר אונים נרכש נוטים להיות בעלי מוטיבציה נמוכה יחסית, מאחר והם מתקשים להאמין כי ביכולתם להגיע להישגים או לשפר את ביצועיהם.
והנה אני רוצה להציף את מה שמרגישים בשטח. המערכת מבולבלת ועייפה. הרבה מורים ומנהלים מותשים מיוזמות ומרפורמות, וחשים חוסר אונים. אי אפשר להמשיך ככה. אני לא אומרת שהרפורמות לא טובים, חלקם מעולים! אבל אחזור להרצאתו של אנדריאס שלייכר שאיתו התחלתי את הפוסט, היוזמות טובות אבל הביצוע לא.
אני ממליצה לשר החינוך שיתמנה בקרוב לראות איך ניתן להפריד בין החינוך לפוליטיקה ולהקים גוף מקצועי שיקדם בצורה מושכלת ועקבית שיפור ארוך תווך במערכת החינוך. כי שינוי אמיתי ומשמעותי לוקח זמן. ולדעתי זה מה שאנחנו הכי זקוקים לו היום. יציבות, התמדה, אמונה בדרך וזמן. לתכנן ולקדם רפורמה טובה, רחבה ועקבית.
במסגרת הקריאה שלי פגשתי מאמר מעניין העוסק בקידום שינוי בעולם החינוך . רצ"ב גרף שמתאר הטמעה של תהלכי שינוי. שימו לב לשלבים: מתחילים בהתנהלות בדרך הישנה ומשם עוברים את השלבים הבאים: ההבנה שנדרשת שינוי – התנגדות לשינוי – תקופת שיבוש – שלב של חיפוש פנימי (מה השינוי עושה לי?) – הבנה חדשה שהשינוי הוא טוב! – ולבסוף הטמעה, הפיכת השינוי לדרך חיים וראייה של תוצאות חיוביות.

מה שקורה בישראל הוא שעוד לא התחלנו לעקל רפורמה אחת והנה מגיע שר חדש וזורק אותה לפח ומנסה להנחיל רפורמה חדשה. אנחנו בקושי נמצאים בשלבי ההתנגדות והשיבוש והנה נופל לפתחינו עוד יוזמה. התעייפנו ונהיינו ציניים.
ולכן, כבוד השר/ה החדש/ה, אם יש לי הצעה אחד בשבילך זה לעצור את המירוץ. לפעול להוצאת התקן של שר החינוך מהפוליטיקה ולהעביר אותו לגוף א-פוליטי שיקדם בנאמנות תהליכים משמעותיים, מקצועיים וארוכי תווך ושסוף סוף נתחיל להרגיש כאן יציבות ואולי אפילו נשוב להאמין שניתן לקדם כאן שינוי אמיתי וטוב.
הלוואי שתקדם/תקדמי משהו גדול יותר מקדנציית הכהונה שלך בתפקיד.
הרבה הצלחה!
אמן!
אהבתיאהבתי
רותימון, גם אני תמים, חושב שאפשר, הרשימה מצוינת (למרות הערכתי השונה את תרומתו של גדעון סער), את מוזמנת להוסיף עוד כמה שרים (למשל לימור שריסקה כל מה שעשו לפניה והשאירה אחריה אדמה חרוכה…). יישר כוח!
אהבתיאהבתי
כתבת נהדר! ברור ומעמיק. אני חולמת על מהלכים של הקמת מועצת חינוך לאומית.
מאיין יבוא עזרנו? האם שר החינוך החדש הוא הכתובת? השטח רחב , יוצר, ממריא, יוזם וגם עייף, מתוסכל ומאוכזב מהמערכת.
ובהמשך למסקנותיו של אנדאס שלייכר מערכת חינוך המונחת על ברכיי המאה ה-19 עם תלמידים במאה ה21 חייבת הפרדה בין פוליטה לחינוך.
תודה על המכתב שכתבת, הוא משהה לעוד רגע את התקווה.
אהבתיאהבתי