לפני יומיים קראתי פוסט של ג'יי הורוביץ בו הוא מצטט מאמרון של רוג'ר שאנק. קראתי, חייכתי והייתי עצובה…
אתחיל עם ציטוט מהבלוג של ג'יי:
"רוג'ר שאנק הוא בעל קבלות רבות בתחום הבינה המלאכותית ותחומים נוספים הקשורים לעולם המחשבים וגם לעולם החינוך. כבר שנים הוא איננו חוסך את שבטו מהמתרחש בבתי הספר או בעולם החינוך באופן כללי. תמיד תענוג לקרוא את שאנק.
במאמרון הנל' רוג'ר מנסה לתרגם לשפה פשוטה ומובנת את המונחים החדשים בתחום החינוך שאליהם הוא נחשף בכנס חינוכי בו השתתף, בעוקצנות רבה שאנק מסביר מה מסתתר מאחורי כמה מהמונחים האלה…"
אז גם אני קראתי את המאמרון של שאנק וכמו ג'יי לא ידעתי אם לבכות או לצחוק, החלטתי לטובת העם והאומה לתרגם אותו (במילים שלי ולא באופן מדויק) ולשמוע מה לכם יש לומר..
מציינת מראש שלא הכל רלוונטי לנו (יש כאן קצת אמריקה), ולא עם הכל אני מסכימה.. אך בהחלט מסכימה עם רוח הדברים 🙂
ולהלן הפוסט המדובר:
"השבוע חזרתי מעוד כנס בנושא טכנולוגיה וחינוך. ושוב המשתתפים השמיעו כל כך הרבה buzzwords בהתייחסותם לפתרונות למידה החדשים שאני מתחיל לחשוב שמטורפים השתלטו על השדה.
הנה כמה מהמועדפים עלי עם כמה הערות:
- Massification (המוניות: מוכר לנו מעולם ה-Moocs)
המשמעות היא שאיננו מרוצים מההעובדה שיש לנו יכולת לדחוס רק 1,000 אנשים לאולם הרצאות על מנת שישמעו הרצאה משעממת, עכשיו אנחנו רוצים מיליון! ובכיתה וירטואלית! וואו! שיפור גדול! תחשבו על הכסף שאנחנו יכולים לחסוך/להרוויח!
- כיתות הפוכה:
מכיוון שכיתות הן רעיון כל כך טוב, אנו צריכים ליצור אותן בדרך חדשה המאפשרת ללומדים להשתעמם מההרצאה במועד אחר ולאחר מכן לנהל דיון על הרצאה שלא עניינה איתם (ושמן הסתם הם גם לא צפו בה)
- הבניית ידע חברתי
כנראה שאנחנו לא יכולים לרכוש ידע מבלי לדון בעניין במדיה החברתית. באופן הזה נדע מה כולם חושבים על הנושא וכך נבנה את הידע שלנו. זו אולי הסיבה שאנשים נוטים לפרסם תמונות של מה שאכלו לארוחת צהריים, כדי להיות בטוחים שהידע שלהם על מה שאכלו היה נכון וארוחת הצהריים אכן קרתה בפועל.
- הערכה דיגיטלית
זה חשוב מאד כיוון שאם לא נעריך את כולם, כיצד נדע שהם יודעים את כל מה שאמרנו להם לדעת? (הרי לא באמת אכפת לנו מה הם יעשו עם כל הידע הזה.) אנחנו חייבים להפוך את כל חומרי הלמידה למבדקים בצורה היעילה ביותר על מנת שהלומדים יוכלו לעבור אותם ומיד לאחר מכן לשכוח את כל מה שהיה במבדק, תוך ידיעה שלעולם לא יצטרכו את הידע הזה שוב. והכי טוב!! לעשות את זה באינטרנט. לא ברור למה. אבל אני יודע שאנחנו צריכים להעריך כל דבר כל הזמן ולעשות את זה מהר.
- תמריצי ללמידה
מה שאני מבין זה שאם אתה הופך חומר ממש ממש משעמם לאנימציה זה הופך אותו לפחות משעמם. אני גם מבין שאם משלמים ללומדים כדי לקבל ציונים טובים הם ילמדו יותר.
- Learning Analytics
זה אומר שאנחנו יכולים לדעת איך למדת, מה למדת, ומתי למדת את זה. אני עדיין מנסה להבין מתי נודע לי שלמידה הפכה לשדה מטומטם. ניתחתי את זה, אבל אין לי מספיק נתונים.
- Blended Learning
זה אומר שנמשיך לעשות את השטויות שעשינו תמיד, אבל חלק מהן תהיינה מקוונות.
- Nano Learning
משמעות הדבר היא שאף אחד לא רוצה יותר ללמוד קורסים, וזה דבר טוב, כי קורסים הם בדרך כלל די מייגעים, במיוחד כאשר הם מלאים ב "תוכן". אז, עכשיו אנשים רוצים ללמוד בביסים קטנים (nano). בפעם הבאה שאני אפגוש רופא אוודא שהוא למד רפואה על ידי Nano learning, ודאי יהיה מעניין..
- תוכן
זה החומר שאותו אנו צריכים לשים בקורסים המקוונים. זה אותו החומר שהיה לנו בקורסים לפני שהיה אינטרנט. בדרך כלל מדובר בכמויות אדירות של טקסט. לי אישית אין הסבר מדוע קריאה של טקסט במחשב עדיפה על קריאה בספר, אבל אני בטוח שהתוכן הוא המלך, וחייב להיות הרבה ממנו. בלי קשר אפשר להמשיך להתעלם ממנו כמו שתמיד עשינו. הרעיון הפרוע שהמחשב מאפשר לנו לעשות דברים ולא רק לקרוא דברים כנראה עדיין לא עלתה על הדעת.
- סגנונות למידה
כל אדם לומד באופן שונה, או לפחות כך אני שומע. זה כנראה אומר שיש כמה אנשים שלא יצליחו ללמוד על ידי כך שהם ינסו לבצע משהו, יבדקו מה עשו נכון ומה לא ואז אולי יבקשו ויקבלו עזרה מאחרים וינסו שוב. אני תוהה מי הם האנשים האלה.
- למידה שיתופית
זה כאשר אנשים לומדים ביחד במקום ללמוד בעולם שבו רק הם קיימים. בעולם שאני מכיר שבו אנשים אחרים קיימים, כל הלמידה האמיתית היא שיתוף פעולה, כך שזה לא צריך להיות ראוי לאזכור. נניח אפילו אם הצלחת להבין משהו בכוחות עצמך, מן הסתם תיגש לספר למישהו, והם יגיבו, ובעקבות כך תשנה במעט את נקודת המבט שלך. אבל האמת… "למידה שיתופית" היא ביטוי יפה.
למידה לא השתנתה. כולנו (כוללים היונקים האחרים) לומדים באותה הדרך, על ידי התנסות, וגם על ידי הוראה אחד-על-אחד מהורה או מורה כאשר אנו נזקקים לכך. הלמידה תמיד הייתה ככה, ותמיד תהיה כזה. מה שצריך להתשנות זה בית ספר, לא הלמידה. הפיתוחים הטכנולוגיים-חינוכיים החדשים צריכים לסייע לשנות את הלמידה המבוססת בית ספר ולסייע לקדם את צורת הלמידה האנושית הנצחית. חשבתי שכל האנשים שעוסקים בחינוך (וטכנולוגיה) יודעים טוב יותר מאשר להעתיק את מבנה בית ספר ולאחר מכן לחשוב שהם משפרים משהו בזה שהם מוסיפים לכך טכנולוגיה וכמהbuzzwords חמודות. טעיתי.
אה, אני שכחתי לציין badges (תגים). אנחנו לא צריכים שום תגים מעצבנים…"
סוף
והנה קישור לפוסט המלא של שאנק (באנגלית)
כמו שכתבתי בתחילת הפוסט. עצוב, משעשע, לא הכל רלוונטי.. אבל רוח הדברים בהחלט כן.. ו.. אכן כואב.. 😦
כמו שסיכמת אכן עצוב. לצערי אני לא רואה את השעשוע, עדיין עומדת מהצד ומחכה שיחזרו ל"דנה קמה רמה…"
אהבתיLiked by 1 person
כן, זה נכון מה שהוא אומר אבל אני חושבת שהוא קצת מגזים לתפארת המליצה. הוא אומר דברים מאד כלליים ומגחיך הרבה מושגים שדווקא מנסים לתת מענה לשאלות שהוא שואל. טכנולוגיה יכולה להיות פתח לשינוי ומהווה פתח לשינוי בהרבה מקומות. איפה שמבינים שצריך להיות קשר בין הפרקטיקות של בית הספר לפרקטיקות של העולם – קשר כזה אפשר ליצור גם בלי טכנולוגיה כמובן אבל בעולם שבו אנחנו חיים יש לטכנולוגיה תפקיד כל כך מרכזי ומעצב מציאות שקשה ליצור קשר אמיתי בלעדיה. מה גם שהיא מאפשרת לעשות דבר מאד מאד חשוב ומהותי ללמידה – כיף!
אהבתיLiked by 1 person
הוא אכן מגחיך אך ממש לא לתפארת המליצה. בית ספר הוקם סביב המהפכה התעשייתית כדי לספק סוג של השכלה שנדרש כדי לתפקד בעולם החדש הזה. באיזה שהוא מקום צצו תובנות פדגוגיות חשובות ובמקום אחר, לא מזמן, באופן יחסי, הן ננטשו לכבוד באזזוורדס ורעיונות קיקיוניים. אם נעשה זום אאוט לרגע ונסתכל שוב על תפקידיו של בית הספר – לפחות בעיני – תפקידו העיקרי של בית הספר הוא ללמד ילד ללמוד. לא "חומר" ולא שטויות במיץ אלא פשוט לתת לו כלים שיילכו איתו כל חייו קדימה – כלי למידה פשוטים. בעולם שבו אנו חיים, אנשי האתמול מלמדים את ילדי ה"היום" על או אל החיים של מחר? פרדוקס כואב. עלינו ללמד את הילדים לשאול שאלות, להסיק מסקנות, לטעון טענה ולבסס אותה ולא לכתוב "חחחחחחחחחח…" ולחשוב שזה מבטא משהו, ללמד אותם שגוגל והויקיפדיה אינם חזות הכל, ללמד אותם לברור את הבר מתוך המוץ ומה שאני רואה היום בכאב גדול בהרבה מאד בתי ספר (אני מורה מורים) – הוא את המורים הנאנקים תחת עול משרד החינוך וקישקושיו, מנהלים הנדרשים ל"הישגים" והמורים, מורי דור המדבר הבאים מהעולם הלינארי בשערי טכנולוגיית ה – IT – מנסים בכל כוחם להבין מה קרה ואיך לתפקד במציאות החדשה… באין מענה.
בית הספר כיום, בעיני, מועל בתפקידו בגדול. המדינה מועלת בתפקידה כאחראית על חינוך. מבזבזים הון תועפות על ציוד – מבלי שילמדו איך לנצל אותו באמת. מבזבזים הון על קפה ובורקס, ומבלבלים לנו במוח כל שנתיים עם איזה "משפט קסמים" – האחר הוא אני, למידה משמעותית, חיזוק ערכי מורשת… יאללה… תעזבו אותנו באימאשלכם, יש כאן ילדים שצריכים ללמוד ללמוד!!! שיוצאים מבית הספר בורים ועמי ארצות!!! שלא יודעים איך להתמודד עם פיסקה כתובה או חלילה לכתוב אחת!!! ש"אקסל" בשבילם הוא משקה אנרגיה ואין להם (ולא יהיה להם) מושג כמה הוא מזיק!!! האיש צודק – צודק מדי. את בטח שמה לב שהוא מעלה את מררתי… מתנצל ש"נפלתי" עלייך…
אהבתיLiked by 1 person
מסכימה לכל מילה! ולפעמים דרך הומור אפשר להצביע על נקודה כואבת. ומי כבודו?
אהבתיאהבתי
"כבודו"… "מר"… כן…
שמי תמיר, גר בלהבים, עובד כמורה מורים ועוד כמה דברים בחברה קטנה הנותנת שירותים שונים למשרד החינוך, מורה לשעבר (לא יותר מדי… רק 12 שנים) פליט היי-טק שהבין שאנשים עדיפים על מכונות ועדיין מנסה לחבר אנשים לחשיבה בעולם מתוקשב. עסק סיזיפי לחלוטין.
אהבתיאהבתי
מזמינה אותך לבקר במכון מופת. בוא נתאם ruthys@macam.ac.il. יהיה מעניין ☺
אהבתיאהבתי
בתי הספר לא הוקמו "סביב המהפכה התעשייתית". כאשר רצו להתמודד עם סכנה תרבותית הקימו בכל רחבי הארץ בתי ספר (רבי יהושע). כאשר התחילו להבין (בימי הביניים!!!) שיש צורך בתהליך מורכב כדי להשתלט על תכנים מורכבים (מתמטיקה, אסטרונומיה, משפטים, מנהל וכדומה) התחילו לבנות בתי ספר לציבור (ניסיון ראשון במאה ה-8 שנכשל וניסיון שני במאה ה-12 שהצליח מאד וקידם את הכלכלה של שלהי "ימי הביניים"). המאמינים המקווים למהפכה חינוכית ללא הבנה מפיצים את המיתוס של בתי הספר שנוצרו כדי לחנך עובדים בתעשייה. זאת אגדה שמפיצים המאמינים שטכנולוגיה חדשנית (קרי, מכשירים ספרתיים) יכולה ליצור בעצמה תהליכים מבלי שהמשתמשים יבינו את המכשירים. זה היה נכון לגבי מכונות מעידן התעשייה. ההתנגדות להבנה, מצד אנשי חינוך, היא הדבר המעציב.
אהבתיאהבתי
בתי הספר הומצאו מאות שנים לפני המהפכה התעשייתית, אבל אני מסכים לגמרי עם שאר הערותיך.
אהבתיאהבתי
את חייבת לקרוא את הספר האחרון של שרי טרק!!!
אהבתיאהבתי
מחפשת
אהבתיאהבתי
הנה ההגדרה הביבליוגרפית של הספר:
Turkle, Sherry, Reclaiming Conversation: The Power of Talk in a Digital Age. Penguin Press. 2015.
לעומת מה שהיא כתבה ב-400 עמודים עם קשרים וקישורים לעשרות מחקרים, הכתבה של שאנק היא בדיחה חלשה. אני גמרתי לקרוא את הספר עצמו וכעת אני קורא את עשרות העמודים של ההערות שלה וזה החריד אותי.
אנחנו לא תופסים מה עשינו לעצמנו וזה כולל את תלמידינו וילדינו. והיא עדיין נאיבית ומאמינה שניתן לעצב תוכנה ספרתית שלא תפתה את המשתמשים בה להימנע מתקשורת אמתית ולהוריד את איכות הלמידה שלהם. גם סקרדמליה וברייטר האמינו כך. כל תוכנה ספרתית היא רובוט ולכן ללא הבנה, (כך הרי טען מקלוהן) היא משתלטת על המשתמש הבלתי נזהר כמו כישוף. הסתכלי ברבבות בני האדם המהלכים ברחובות כמו זומבים ו"מתפללים" בטלפונים להם הם מייחסים פקחות.
זה לא צריך לצער. זה צריך להרגיז ולעורר.
ערב טוב וחבל שגם את נמנעת מתקשורת קצת יותר אנושית.
אהבתיאהבתי
שפי.. אני חולה במיטה עם חום גבוה ושיעול כבר כמה ימים. באותו יום חזרתי מוקדם הביתה והלכתי לישון ואני באותה תנוחה מאז. אם היית רואה אותי היית סולח לי.. ותודה על ההמלצה. כבר שולחת עותק של הספר להורי כי מחר עם כל כובד מחלתי אאלץ להרים את עצמי לפגישת עבודה בסיטי יוניברסיטי בלונדון. ❤
אהבתיאהבתי
אני תמיד סולח לך. קחי זאת כדבר המובן מאליו… אבל אני מתגעגע לשיחות פא"פ עימך…
אהבתיאהבתי
תודה
אהבתיאהבתי