המורה מחפש משמעות

לפני שבועיים מצאתי את עצמי בכנס של 3 ימים אינטנסיביים של העמותה הישראלית להנחיה ולטיפול קבוצתי. ממש לא שדה שאני רגילה לטייל בו אבל מה שמשך אותי היה הפרסום:

"ננסה לברר עם עצמנו את המשמעויות וההשפעות השונות שיש לקדמה הטכנולוגית מרחיבת הגבולות על סוגי הקשר והתקשורת החדשים, שמאפיינים את העידן בו אנחנו חיים. בין השאר נחקור את הקשרים בין הסמוי לגלוי, בין ה"קבוצתיות" הטכנולוגית לזו המסורתית. אולי אפילו נצליח לגלות מה בעצם מחזיק אותנו שם… משתתפי הכנס ייקחו חלק בכל סוגי הקבוצות: הקבוצה הקטנה, קבוצת הבוקר והקבוצה הגדולה. ההתנסות במגוון הקבוצות מהווה הזדמנות לחוויית למידה קבוצתית מזוויות מגוונות"

 אני חייבת לומר שנסעתי עם לב דופק, מלאת חרדה וחשש. לא היה לי מושג מהי "קבוצה קטנה", "קבוצה גדולה", "קבוצת בוקר".. חששתי מכמות האנשים שעוסקים בנפש – פסיכולוגים, פסיכוטרפיסטים ומנחי קבוצות שיהיו שם..  אבל דווקא בגלל שהרגשתי כל כך מפוחדת אחרי שנים שאני מרגישה כמו דג ששוחה במים נעימים ומוכרים החלטתי לנסות.

 דבר ראשון ומפתיע, כמעט ולא דיברו על הטכנולוגיה החדשה! ולכן לא חזרתי אליכם עם תובנות על איך הטכנולוגיה מעצבת את חיינו ואת ההתקשרות בינינו – אלא מה? היה שם משהו הרבה הרבה יותר חזק.

 אני רוצה לדבר איתכם על "הקבוצה הקטנה"

 איך שהגעתי לבית הארחה בפקיעין הנחתי את הדברים ונשלחתי לחדר שבו התנהל הקבוצה הקטנה שיהיה ביתי במשך 9 מפגשים במהלך 3 הימים. נכנסתי ונחרדתי. הובכתי קשות. לא ידעתי לעכל את את מה שראיתי. ישבו במעגל כ-10 בני אדם, שניים מהם בתפקיד מנחה, והשאר מנחים בפועל אבל במקרה הזה שותפים. וההלם שלי נבע מהשקט במעגל. שקט. שקט!!

לא מדברים!!!! אלא אם מרגישים בטוחים ויש מה לומר… ואכן לאט לאט התחילו לדבר.. וכשמישהו מדבר מקשיבים, כלומר כל כולי מקשיבה, שומעת ומתחברת למה שהוא אומר. ומתוך ההקשבה הזאת עולות תובנות. עליו וגם עלי. אסוציאציות שאני לוקחת אותם אל עצמי. ואני חושבת עליהם. וכשאני מדברת, מקשיבים לי, ולא רק למה שאני אומרת אלא גם למה שאני לא אומרת, וזה נותן לי כוח לבדוק עם עצמי תפיסות ותיקות מעופשות שאני הולכת איתם שנים כחלק מהזהות שלי, ואני יכולה לאוורר אותם לבחון אותם מזוויות שונות ולראות צד אחר, ולגדול ולצמוח מזה.

היו לנו כאמור 9 פגישות כאלה. זה היה מדהים. יצאתי משם אחרת. חזקה יותר, מפוקסת יותר, ענווה יותר.

 ובחזרה לחיי כמנחת מורים

בהשתלמות שקיימתי יומיים לאחר מכן בבית ספר אחדות באשדוד בנושא פיתוח תהליכי למידה מבוססי פרויקטים.. מצאתי את עצמי בפעם הראשונה מקשיבה, לא שומעת – אלא באמת מקשיבה למורים. ולא רק למה שהם אומרים אלא גם למאוויי ליבם, לתשוקות שלהם. למה הם רוצים להיות כשהיו "גדולים". מה החלום האישי שלהם ואיך זה מתחבר לחלום החינוכי שלהם. ואיך בהשתלמות הקטנה הזאת נוכל להעניק להם את העוצמה לממש את עצמם. זה היה מפגש מהמם שהותיר אותנו בהרגשה שיצאנו אל מסע מרתק ושאנו עומדים ליצור עשייה מרגשת, לא רק עבור התלמידים שלנו, אלא גם עבור עצמינו.

למידה משמעותית

הרבה זמן מחלחל בליבי ובתודעתי את ההרגשה שמרוב רצון לתת משמעות לתלמידים, שכחנו שהמורים זקוקים גם הם למשמעות והעצמה. לא רק בתחום המקצועי  (את זה יש להם בלי סוף) אלא בתחום הרגשי והאישי. אני רוצה להצביע על הצורך הנואש שהמורים מביעים שיקשיבו להם, שיתנו להם במה, שיחזקו אותם.. זה עולה שוב ושוב בהשתלמויות שאני מקיימת…

ומההתנסות המפליאה שלי בפקיעין ובטעימה שלי מהעולם ההנחייה הקבוצתית הבנתי שישנם כלים שנוכל להעניק למורים שיאפשר להם להיות מחוברים אל עצמם, לתכונות שלהם, לתשוקות שלהם, למה שנותן להם משמעות בחיים – וכל זה כדי שהם ראשית  יתחברו אל עצמם ואל התשוקות האישיות והחינוכיות שלהם – ורק כך, רק כך יהיה להם את הכוח והיכולת להעביר את התשוקה הזאת הלאה לתלמידים.

 הנחיית קבוצתית

נכנסתי לויקיפדיה לנסות להבין מה זה הדבר הזה ההנחייה הקבוצתית ולמדתי שישנם קבוצות מסוגים שונים

 קבוצות למידה ושיפור מיומנויות – בהן נושא העבודה מוגדר, ממוקד ומובנה. מטרת חברי הקבוצה היא רכישת מיומנויות לביצוע מטלה מסוימת כגון: סדנה לניהול יעיל של זמן, סדנה לשיפור תהליך של קבלת החלטות, התנהגות אסרטיבית וכו'.

קבוצות התערבות. הנוצרות בעקבות צורך ומצוקה מסוימים של המערכת הקהילתית ושל הפרט, מטרתן לספק תחושת יחד, שותפות במצוקתו (כגון משפחות שכולות). בקבוצות אלו מתאפשר אוורור של רגשות בזכות הימצאות של כל החברים באותו מצב.

קבוצות מניעה. אלה בשונה מקבוצות התערבות אינן נוצרות עקב צורך או מצוקה מסוימת אלא מתוך רצון לספק תמיכה ולמידה בקבוצה, בה יכול כל חבר ללמוד מיומנויות ולרכוש כלים לתקשורת והסתגלות יעילות יותר.

אבל לא על אלה אני מדברת – אלא על קבוצה לצמיחה אישית. צמיחה אישית היא תהליך בו הפרט "גדל מתוך עצמו" ומרחיב את מודעותו לחלקים נוספים באישיותו, שלא היה מודע להם. בקבוצה מגלה הפרט את הפוטנציאל הטמון בו ומתאמן בשימוש בו. הקבוצה מהווה מיקרוקוסמוס של החיים ומעין בבואה של התנהגות האדם בסביבתו.

וקראתי הלאה,  (עדיין ויקיפדיה)

ארווין יאלום, פסיכיאטר ותאורטיקן בתחום הטיפול הקבוצתי, מגדיר בספרו "טיפול קבוצתי: תאוריה ומעשה" גורמים טיפוליים הפועלים בכל תהליך של טיפול קבוצתי: הנה חלק מהם, ואלה הם המיומנויות שיתנסו בהם וירכשו המשתתפים בקבוצה:

• אוניברסליות – הכרה בכך שהחוויות והרגשות משותפות לכל חברי קבוצה, וכן כי פעמים רבות אלו עניינים אוניברסליים. מסייעת להסרת תחושת הבידוד של חברי הקבוצה, לאימות החוויות שלהם, ולהעלאת ההערכה העצמית.
• אלטרואיזם – קבוצה היא מקום בו החברים יכולים לעזור אחד לשני, והחוויה של נתינה לאחר יכולה להעלות את ההערכה העצמית, ולעזור בפיתוח דרכי התמודדות אדפטיביות ופיתוח הכישורים הבינאישיים.
• לכידות – בני אדם הם כמו עדר, עם צורך אינסטינקטיבי להשתייך לקבוצות, והתפתחות אישית יכולה להתרחש רק בהקשר הבין אישי. בקבוצה מלוכדת כל החברים מרגישים תחושת שייכות, קבלה ואימות אישי.
• גורמים קיומיים – למידה שעל האדם לקחת אחריות על החיים שלו, ואת ההשלכות של ההחלטותיו.
• קתרזיס – חוויית ההקלה ממצוקה רגשית דרך ביטוי הרגש בצורה חופשיה ונטולת עכבות. כשחברי הקבוצה מספרים את הסיפור שלהם לקהל תומך, הם יכולים לחוש הקלה מתחושות אשמה ובושה כרוניות.
• למידה בין אישית – ישנה עליה ברמת המודעות העצמית כתוצאה מהאינטראקציה עם חברי הקבוצה, שנותנים משוב על התנהגותו של העמית ועל ההשפעה שלו על אחרים.
• הבנה עצמית – גורם זה חופף ללמידה בין אישית, אך מתייחס להשגת תובנות עמוקות יותר לגבי מקור בעיותיו של המשתתף, וכן של המניעים הלא מודעים העומדים בבסיס התנהגותו.

אסכם ואומר שהמורה יכול וצריך לעבור תהליך התפתחות אישי במקביל להתמקצעות האקדמית שלו. חשוב שהמורה יפתח את "יכולת הסבלנות, ההכלה, הרגישות, האיפוק, המתינות, הכריזמה ועוד. התפתחות זו, יכולה לבוא דרך עבודה בקבוצות, המשמשת כמיקרוקוסמוס של הקוסמוס, ויכולה להאיר חלקים שונים באישיות המורה"

אני במחשבות עם עצמי על מה שאני הולכת לעשות עם כל זה.. אבל לפני שאסיים את הפוסט אני רוצה להודות למנחת הקבוצות והפסיכותרפיסטית האנושית והמוכשרת שדחפה אותי להתנסות הזאת, הגברת ציפי לידור. וגם לספר לכם שגייסתי אותה אם וכאשר אקדם את המיזם הזה הלאה.

וכמו שאמרתי.. עבורי זוהי תחילת הדרך.. מרגיש לי בליבי שיש כאן משהו. ישנו במערכת שלנו (החינוך) זעקה אילמת של המורים – לחיזוק, להעצמה, להתחברות עם הכמיהות והתשוקות שלהם – ואני מעלה היפותזה שבעזרת הכלים של הנחיית קבוצות אפשר להגשים את משאלתם. יש לי גם מנחה שמוכנה ללכת איתי.. כעת אני צריכה אתכם..

אשמח לנהל שיח עם מי שהנושא מרגיש לו נכון.. 🙂